זהו, אני עושה את זה.
אני יושבת על הכסא, המחשב על השולחן, הילדות בבית הספר. הבית עוד הפוך משאריות של מריבות של בוקר אבל עכשיו האוויר הוא שלי,רק שלי.
אני מתחילה את הבוקר עם תחושה כבדה ומברכת על הבלוג הזה שהיה לי האומץ לפתוח שבו אוכל לשתף מה אני מרגישה. לא יודעת כמה זה בשבילי וכמה זה יכול לעזור למישהי / מישהו שנמצא במקום כזה. אני רוצה להאמין שהמילים שלי לא יורידו אף אחד, אלא ההפך, יעזרו לו להתרומם.
יש ימים שאני מרגישה כאילו אני נמצאת בסופה ואני הולכת בכיוון הנגדי. הסופה זה החיים ואני סוחבת על הגב ובתוכי את איך שאני מאמינה שהחיים צריכים להראות.
ואני לא מוותרת.
אני הולכת עם אמונה כזאת שאני יודעת את הדרך, שאני יודעת שכשאצא מעין הסערה, הכל יהיה בסדר ונכון ויראה כמו שאני חושבת. ויש רגעים שאני הולכת, בכל הכוח ולא נותנת לשום דבר לעצור אותי. מעיפה חפצים שמאיימים להאט אותי, מטפסת על מכשולים.
ויש רגעים, קצת כמו הבוקר הזה, שאני מותשת. מותשת מההבנה שגם אם יצאתי מעין הסערה, תכף אכנס לעוד אחת.
אני אם חד הורית ל- 3 ילדות ועוד מתרגלת לטייטל החדש.
נפרדתי מהגרוש (זה כבר פוסט בפני עצמו) באפריל 2022 ואחרי שנה, התגרשנו רשמית ועד לפני שבועיים גידלנו את הילדות בהורות משותפת.
רק הצלחתי לאזן את החיים, למצוא סדר חדש בבלאגן, משהו שיהיה שלי. מחברת את השקעים של החיים שלי מחדש... ואז, הגרוש החליט שהוא עוזב את הארץ. משאיר אותי לבד לגדל את הילדות שלנו, ללא תמיכה כלכלית, ללא תמיכה נפשית, ללא תמיכה של זמן.
ועכשיו... עכשיו הסופה נושבת שוב חזק ממש.
ואני קמה בבוקר הזה, לעוד בוקר של בכי וחיבוקים על אבא שעזב. לעוד בוקר של קובץ אקסל עם תקציב מחודש של הוצאות מבוקרות. לעוד בוקר שבו אני מכילה אותן ואת הצורך שלהן. לעוד בוקר שהחלום שלי לפרסם את ספר הביכורים שלי מסתכל עליי ואומר לי, את לא מוותרת. לא אכפת לי כמה זה יעלה. לא אכפת לי אם תצטרכי לצאת מאיזור הנוחות שלך ולפרסם את המילים שלך בקהילות שאת לא מכירה בפייסבוק, לרשום בכל מקום שכתבת ספר, לשפוך את המילים שלך, את הנשמה שלך על דפי האינטרנט עם חשש ענק לדחייה, לא אכפת לי כמה חזקה הרוח, וכמה היא תעיף אותך אחורה.
את עושה את זה.
לעזעזל, את פשוט עושה את זה.
אז הבוקר, אני יושבת מול המחשב. עוד רגע נכנסת ליום עבודה שישאב אותי עד אחר הצהריים, ולאמהות שתשאב אותי עד הלילה, ואפגוש את התחושה ואת החלום לפני שאלך לישון ואעשה עם עצמי חשבון נפש על כמה חזק הלכתי היום נגד הרוח ואיזה צעד עשיתי, קטן או ענק כמו פרסום הבלוג,ולהזכיר לעצמי שגם אם אני אמא ורוב היום עסוקה בלוודא שהחלומות שלהן רוקמים מסלולים,
גם לי מגיע.
וגם החלום שלי יתגשם.
Kommentare