זהו, בחרתי עורכת ספרותית ולשונית.
לא כל כך ידעתי למה לצפות. תהליך האיור של הכריכה עבר דרך 4 מאיירות שונות כי ראיתי בעיני רוחי את הכריכה ורק הייתי זקוקה לאדם הנכון שידע להפוך את זה מדמיון למציאות. זה נשמע הרבה, אני יודעת, גם לי. הפתיע אותי שלא ויתרתי, כי בדרך כלל אני נוטה להתפשר אם המשמעות היא להעמיד את עצמי לפני מישהו אחר, אבל לא עשיתי אתזה ובסוף הכריכה יצאה מושלמת ואני מתרגשת בכל פעם שאני מסתכלת עליה.
אבל עיצוב כריכה זה משהו אחד ועריכה ספרותית, אחר. כי עריכה ספרותית נוגעת בנשמה. נוגעת בתפר העדין שנתפר בין המילים והכל יושב בתפר העדין הזה. הרגשות, הכוונה, הלב. והאדם החיצוני הזה מגיע עם מספרים ומציע לפרום תפרים ולתפור כוונה אחרת וזה מבלבל, פתאום כל המארג העדין הזה מתפורר. העורכת בעצם צריכה מצד אחד להכנס לראש שלי ומצד אחד לשקף לי ראש של אדם אחר, וזאת תנועה כל כך מורכבת שקשה לשים את הביטחון ואת היצירה הזאת, שהיא כל כולי בידיים של מישהו זר.
אז לא ידעתי איך זה ירגיש ואפילו, במקום מעט מתנשא (וזה נכון, אין לי שום סיבה לומר את המילה הזאת, בכל זאת, ספר ביכורים). כי הרי אני כותבת את הספר הזה כבר למעלה מ-5 שנים. והוא עבר כל כך הרבה שינויים ועריכות. נתתי אותו לכל כך הרבה אנשים שונים ממקומות שונים לקרוא אותו ועיצבתי את הדמויות בעקבות ההערות. אפילו שלחתי את כתב העת לתחרות כתבי עת שטרם פורסמו והוא הגיע עבר כל כך הרבה שלבים והגיע למקומות גבוהים, וגם בתהליך הזה קיבלתי פידבקים ושיניתי בהתאם. אז מה עוד אפשר לחדש לי שלא חשבו עליו אחרים?
התהליך מתחיל עם דוגמת עריכה. פרק ראשון עליו היא כותבת את הערות העריכה שלה וזה מדמה כיצה העריכה תראה בהמשך. ואכם קיבלתי ממנה את הקובץ.
ופתחתי אותו.
וכל המילים המחוקות, המשפטים שמודגשים.
בוקס בבטן.
סגרתי.
נשמתי עמוק.
וכמה שעות אחרי פתחתי שוב והפעם גם קראתי והתעמקתי.
אהבתי מה שהיא כתבה לי. פתאום הבנתי שהרבה מהמלל של הדמויות, בעיקר הדמות של מיה, הוא בגדר דיווח. זאת אומרת- אני כתבתי:
"הסתכלתי סביבי ולקח לי רגע לחזור לכאן ועכשיו. לדירה שלנו, לארגזים הפתוחים שהייתי צריכה למלא ולכאב החד שפילח את גופי כשההכרה חזרה לכך שהוא נפטר". והיא כתבה לי שאני מרחיקה את הקורא מהחיבור לדמות, מרחיקה את הכאב ויותר נכון לכתוב משהו כמו: "הסתכלתי סביבי ולקח לי רגע לחזור לכאן ועכשיו. לדירה שלנו, לארגזים הפתוחים שהייתי צריכה למלא ואז חזרתי. וידעתי שוב שהוא נפטר ושאין לאן לברוח מזה וזה כאב כל כך, כמו להב ענקית שפילחה אותי".
מאתגר אותי לדעת שיש לי עוד להוציא מעצמי לספר הזה ואני מאמינה שהיא תצליח לעזור לי לעשות את זה.
מתרגשת מאוד ומחכה לקבל ממנה את שאר הפרקים.
Comments